פסק-דין בתיק ב"ל 603-04-13

1.         לפני ערעור על החלטת הוועדה לעררים לענין שירותים מיוחדים מיום 13.3.13 (להלן: "הוועדה") אשר דחתה את ערר המערער וקבעה כי המערער אינו תלוי בזולת בעזרה רבה ברוב שעות היממה.

טענות הצדדים

2.         לטענת המערער, הוועדה שגתה משקבעה שהוא זקוק לסיוע מועט ברחצה וכי הוא זקוק לעזרה רק ברחיצת כפות הרגליים ואת שאר חלקי גופו מסוגל לרחוץ בעצמו. לטענתו, הוא אינו מסוגל לרחוץ לעצמו את פלג הגוף התחתון בשל בעיות מהן הוא סובל בגבו.

            המערער מוסיף וטוען כי הוועדה טעתה בקביעתה לפיה הוא עצמאי בכל הקשור ל"הגיינה אישית" שכן, מדי יום הוא נזקק לעזרת הזולת בחבישת הרגל מאחר ופצעיו מדממים כל הזמן ואת אחד הפצעים הוא עצמו אינו יכול לראות.

            המערער מפנה לחוות דעת פרופ' רביד מיום 20.1.13 אשר הוגשה מטעמו ועמדה לפני הוועדה.

3.         לטענת המשיב, הוועדה רשמה את תלונות המערער, ערכה בדיקת תפקודי יום יום, נימקה ופירטה את נסיבותיו של המערער ואת ליקוייו וכן התייחסה לחוות הדעת של פרופ' רביד אשר הוגשה מטעם המערער. בנסיבות אלה, לטענתו, קביעת הוועדה לפיה המערער "אינו תלוי בזולת בעזרה רבה ברוב שעות היממה" הינה קביעה רפואית ומשלא עולה כל טעות משפטית מהחלטת הוועדה, יש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה

4.         סעיף 206 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: " החוק") קובע את זכאותו של הנכה לקצבה בגין שירותים מיוחדים, המוגדרים כ "שירותים לטיפול אישי בו ולעזרת בית לשירותו האישי ולמשק ביתו".

השר, מתוקף הסמכות שהעניק לו המחוקק, תיקן תקנות להשתתפות המוסד במתן השירותים המיוחדים - תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים), התשל"ט- 1978 (להלן: "התקנות").

בתקנה 3  לתקנות נקבע כי נכה התלוי בעזרה רבה מהזולת בביצוע רוב פעולות היומיום ברוב שעות היממה או הזקוק להשגחה מתמדת, זכאי לקצבה מיוחדת בסכום השווה ל-50% מקצבת יחיד מלאה.

5.         החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור ב סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995.

6.         בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב "שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד - המוסד, פד"ע לד'  213) .

היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי.

7.         לאחר עיון בטענות הצדדים ובפרוטוקול הוועדה אני סבורה כי דין הערעור להתקבל, כפי שאפרט להלן.

8.         בפרק תלונות העורר כתבה הוועדה כדלקמן:

            "מקלחת אני יושב על כסא, חלק עליון אני עושה לבד חלק תחתון קשה לי. כפות רגליים וגם בניגוב אחי עוזר לי במקלחת. להשחיל תחתון מכנס אחי עוזר לי. חולצה אני לובש לבד. לא מזמן היו גם בעיות נשימה. יש מכשיר לרגל ימין אחי עוזר לי לשים אותו. יש פצעים בכף רגל שצריך עזרה בחבישה, אוכל כביסות סידור מיטה צריך עזרה. גר עם אחי. הגשה של אוכל צריך שיעשו לי. בשרותים יש מאחזים מסתדר. צריך שיביאו לי תרופות או לבדיקות אחי לוקח אותי. נייד רק במונית. הכי קשה לי זה חבישה והרכבת מכשיר. בעיקרון הכל קשה. שרוכים לא שורך לבד" (הדגשה הוספה- י.כ.) .

9.         בפרק 6 שכותרתו "פעולות היום יום" פירטה הוועדה כדלקמן:

            ניידות בתוך הבית

            "נכנס לחדר הועדה מתהלך בעזרת קביים קנדיות. התיישב באופן עצמאי קם לאט אך עושה זאת עצמאית. בזמן הישיבה רגל ימנית היתה בכיפוף של 90 מעלות. תנועות ידיים חופשיות".